# קריאת מציאות | פרק 5: הסופרת והמתרגמת אילנה המרמן קוראת מציאות בספרות גרמנית משנות הששים ואילך

**Channel:** מרכז תרבות משכנות שאננים, ירושלים
**Source:** https://www.youtube.com/watch?v=rJEaBvN_G1Q
**Transcript page:** https://www.withtranscript.ai/video/rJEaBvN_G1Q

## Chapters

- 0:00 — הקדמה לסדרה ולנושא ההרצאה
- 11:40 — שואה, זיכרון ואחריות אזרחית
- 21:52 — ספרות גרמנית על הרוב הדומם
- 30:18 — כומר רמן והסתייגות מן הפוליטיקה
- 33:58 — זיכרונות משפחתיים ונורמליות מסוכנת
- 38:26 — אנטישמיות, זרות ומחנות ריכוז
- 44:33 — לקחים להווה הישראלי

## Transcript

**[0:00]:** א

**[0:38]:** ערב טוב אני שמחה לפתוח פרק נוסף בסדרה קריאת מציאות סדרה שמצולמת בחדר העבודה של הסופר חיים הזז שלפני כמה שנים הועתק משכנו אלינו למשכנות שענים ושמערכת סופרים וסופרות משוררים ומשוררות אנשי ונשות רוח שמציעים קריאות פרשניות ביצירות ספרות פרספקטיבה למצב שאחרי השבעה באוקטובר במודע ובמכוון לא מדובר ביצירות שנכתבו בתגובה לאירועים שבהווה אלא בזמן ובמרחב אחרים ודווקא משום כך אנחנו מקווים שיש בכוחן להציע התבוננות חדשה אחרת על המציאות שאליה הלנו ואולי גם לעורר תקווה לתיקון ולהתחדשות הערב נארח בסדרה את אילנה המרמן סופרת אורכת ומתרגמת ופעילה פוליטית במאבק על זכויות האדם בישראל אילנה תושבת ירושלים ילידת חיפה בקרוב תחגוג 80 אילנה מתרגמת בעיקר מצרפתית וגרמנית ובשנים האחרונות הוסיף עליהן גם את השפה הערבית בין השער פרסמה שני ספרים של תיעוד ספרותי אישי במזל סרטן ואישה לבדה בשנים האחרונות מתפרסמים גם כתבות ומאמרי דעות מפרי תה בעיתון הארץ רבות מן היצירות שזוכות להגיע לתודעת הקורא הישראלי בזכות תרגומיה של אילנה מראש מעידות לא על בחירות ספרותיות בלבד אלא על

**[1:59]:** בחירות שב מבקשות לאפשר מבד חדש על הכאן ועכשיו הישראלי הערב אילנה המרמן תציע קריאת מציאות בספרות הגרמנית משנות ה60

**[2:15]:** ולך ערב טוב בוקר טוב למי שמקשיב ומתי שמקשיבים הנושא שאני מציעה פה להקשבה ולמחשבה הוא אחריותו של הרוב הדומם לתמיכתה ולקיומה של דיקטטורה ושעת במדינה תרבותית הדיקטטורה הנאצית בגרמניה אני מתכווננת לאותם מיליוני גרמנים שלפי קני המידה המקובלים היו אנשים הגונים וישרים ולא היו אחראים במישרים לפשעים של המשטר הם לא מילאו שום תפקיד במפלגה הנאצית וגם לא היו קציני ss במחנות הריכוז וההשמדה ככל שהנסיבות אפשרו להם הם הוסיפו לשבת בבתיהם ולהתמסר לעיסוקיהם ולגידול משפחותיהם רבים מהם הסתייגו מהנאצים ואפילו סלדו מהם ובכל זאת בדעות הקדומות שלהם בסטגנציה

**[3:17]:** שלהם בשתיקתם בפחדנות האזרחית הם היו חלק בלתי נפרד מהמציאות שבה צמח הנאציזם בהדרגה הרבה יותר מזה בלידי בלעדיהם לא היו האידיאולוגיה והדייט הנאצית יכולות להתעצם ולהשתכלל ולחולל את הצבעות שחוללו החדים מהאנשים ההגונים האלה הם דמויות מרכזיות ביצירות ספרות מעניינות שנכתבו בגרמניה משנות ה60 והלאה הרבה מעבודתי כמתרגמת כעורכת ומשאית הקדשתי לנושא הזה וליצירות האלה בחלקה המרכזי ש ש הרצאה פה אני אביא דוגמאות מכמה מכמה מהיצירות האלה א לפני כן אני רוצה להציג לכם שתי ביוגרפיות מדומות של סופרים גרמנים סיפורים הנה הראשון הסיפור הראשון ביוגרפיה האיש הוא יליד 1916 בן למשפחת פועלים ב-1933 שנת עליית המפלגה הנציונל סוציאליסטית לשלטון בן 17 בחור בעל תודעה פוליטית הוא מגבש לו השקפת עולם מהפכנית ומצטרף עם חברם לקבוצת מחתרת ש לוחמת במשטר הנאצי כמעט כל חבריו מקפחים את חייהם במאבק האבוד הזה בדיקטטורה האלימה הוא עצמו ניצל מצטרף ללוחמים בפשיזם בספרד ואחר כך מהגר לסקנדינביה וחי שם בגלות זהו בלי ספק סיפור של גיבור כי היה צריך להיות גיבור אמיתי

**[5:02]:** כדי לחיות חיים כאלו בתקופה כזאת אבל הסיפור הזה הוא לא סיפור חיים אמיתי הוא סיפור בדוי פרי יתו של הסופר פטר וס סופר ומחזאי גרמני יהודי מצד אביב שבסוף שנות ה3 הקרם משפחתו מגרמניה הנאצית לשוודיה ונשאר שם עד מותו הוא המשיך לכתוב בגרמנית את הביוגרפיה הדמיונית האיא שמסופרת בספרו המפורסם האחרון לא תורגם לעברית האסתטיקה של ההתנגדות הוא כינה את הוא כינה הוא עצמו כינה את הביוגרפיה הזו ביוגרפיה נכספת ביוגרפיה שהוא היה רוצה שההיא תהיה שלו אמנם יש בפרטים רבים מחיי הסופר אלא שפטר וייס למגינת ליבו היה בן למשפחה בורגנית שמרנית דווקא הוא לא היה מהפכן בצעירותו הוא לא נלחם בנאציזם במחתרת כי אם כמו שאמרתי קודם הוא הגר עם משפחתו בעוד מועד בכל המשפחה ניצלה רק כעבור שנים הוא נהיה איש פוליטי מעורב מהפכן ואת סיפור החיים היפה והאמיץ הזה הוא חיבר זמן קצר לפני מותו והנה עוד סיפור אחד בסוף שנות ה-0 נפגשתי בירושלים עם הנס ורנר ריכטר הנס ורנר ריכטר היה איש ספרות

**[6:30]:** ידוע שהשפיע השפעה מחרת על עיצוב פניה של הספרות הגרמנית אחרי מלחמת העולם השנייה לרגל הפגישה הזאת הזדמן לי להתוודע אל וריאציה אירונית של סיפורו של פטר ויס הביוגרפיה הנכספת והבירה האמיתית הנס ורנר ריכטר נולד בשנת 198 בעיירת קיט על על חוף הים הבלטי אביו היה דייג שני ההורים היו אנשים מתקדמים בעלי השקפת עולם סוציאל דמוקרטית וחינכו את ילדיהם לרגישות חברתית ולינות פוליטית ילדותו של ריכטר דמתה יותר לילדות שביקש לעצמו פטר וייס ריכטר קיבל בצעירותו הכשרה מקצועית מסחר בספרים ב-1928 הוא עקר עיירת הולדתו לברלין ב-1930 הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1932 הוא סולק ממנה בגלל נטיות טרוצקיסטים עליית הנאצים לשלטון שב והצטרף למפלגה הקומוניסטית שכבר פעלה אז במחתרת והוא השתתף בניסיונות להקים קבוצות התנגדות או קבוצת התנגדות או קבוצות התנגדות והוא בכל אופן נעצר ב-1940 בחשד שהנהיג קבוצת נוער פציפיסטית ושוחרר מחוסר הוכחות את הפרטים האחרונים האלו הוא קראתי לקראת הפגישה שלי עם ריכטר בלקסיקון גרמני חשוב לספרות הגרמנית החדשה נזכרתי בביוגרפיה נכספת של פטר ויס וחשבתי

**[8:11]:** לי שהנה אני עומדת לפגוש אדם שהיה אמיץ דיו לחיות אותה ציפיתי מאוד לפגישה הזאת מאחר שקראתי שעוד לפני עליית היטלר לשלטון הוא כבר היה צעיר בעל תודעה פוליטית מובהקת רציתי לשאול אותו אם ומתי התברר לו ש ו עומדת על סף תהום אם ומתי ידע שהיא מדרדרת במדרון שאי אפשר להעלות בו עוד ומה הוא הרגיש אז ומה יכול היה לפעול ומה פעלו הוא וחבריו מה היייתה ההתנגדות שניסה לארגן כשהדירה כבר עמדה על קנה ואייך חי אחר כך ומה ידע ומה לא ידע זאת אומרת אני ביקשתי לדעת מה מצבו של איש הרוח בעל עקרונות וערכים ואידיאלים הומניסטים בימים רעים כאלה שממית חורבן גמור על כל אותם העקרונות והאידיאלים רציתי לקבל ממנו חיזוק והשראה גם כפעילה למען זכויות האדם בישראל שכבר שני אסורים כמע שלטון צפאי דיקטטורי על עם אחר ריכטר הקשיב בתימון לשאלתי בדבר חלקו בהתנגדות לנאציזם בגרמניה הנאצית הוא הכחיש מיד לא היו דברים מעולם הוא אמר לא ארגנתי שום קבוצת התנגדות ולא הייתי חבר בקבוצה

**[9:31]:** כזאת אחרי שכבר קמה הדיקטטורה לא הייתה שום תקווה להתנגדות כזאת כמעט כל מי שבחר בדרך הזאת ולא הצליח להימלט לחוץ לארץ נכלה במחנות ריכוז או נרצח בידי הנאצים ככה הוא אמר לי זאת אומרת שהדברים שקראתי עז בלקסיקון ההוא ולדמי מצאתי אותם כתובים גם עכשיו בוויקיפדיה הם לא נכונים מולי ישב אדם גרמני בין הדור המקולל ההוא שגרמנים אחרים רוצים כנראה לחבר לו ביוגרפיה נכספת סיפור חיים שכל אמניס ודאי היה רוצה לעשות אותו לסיפור חייו אם יהיה גורלו לחיות בתוך מציאות גזענית פשיסטית אבל רק גרמנים מעטים כידוע ממשו אותו ורובם של אלו שמימשו קיפחו את חייהם במחנות הריכוז זה היה סיפור חיים כמעט בלתי אפשרי בדיקטטורה הנאצית אבל ריכטר שהיה בזמן פגישתנו כבן 80 דבק דווקא בסיפור החיים האמיתי שלו סיפור חיים של אדם שלנוכח ההתרחשויות הברוטליות שהתגלגלו במהירות עמד מנגד הוא גם לא הגר אלא ניסה להתקיים איכשהו בארצות תחת המשטר הנאצי והרי לא כל אחד היה יכול להגר כמו תומס מן למשל ולמי שנשארו שרובם

**[10:56]:** מטבע הדברים לא היו ולא היו מוכנים להקריב את חייהם על מזבח עקרונותיהם והשקפותיהם לא היייתה בריירה אלא להתקרנף בדרך זו או אחרת הם החרו את המועד זה הה הסיפור האמיתי של רוב האנשים ההגונים בגרמניה את הדברים האלו סיפרתי כאן גם כדי לפתוח א שניו הצצה ראשון אל השתקפות הנסיבות של השנים ההן בכתיבתם ובחייהם של סופרים גרמנים וגם כדי לכוון מלכתחילה אל העניין ודרך העיסוק שלי באופן אישי בנושא אני רוצה קצת להציג את עצמי בתוך ההקשר הזה

**[11:40]:** אני ילידת הארץ נולדתי ב-1944 ו רבים מבני דורי אני בת למשפחה שכמה נשים ואנשים בה נרצחו בידי הנאצים אז נושא השואה היה מרכיב מכריע בחינוכית אב עולמי הרוחני והרגשי ב בימי דותי ונהרות אבל כבר שנים רבות מאוד דעתי לא נוחה מהאופן שהנחילו לנו ומוסיפים להנחיל הדור הצעיר עד היום ואפילו ביתר כנאות את ידיעת הפרק הנורא הזה בתולדות עמינו ובתולדות העולם המערבי המושגים גרמנים נאצים שואה שקלטתי ושטו בי מגן הילדים ובשנים הבאות במערכת החינוך התגבשו אצלי בהדרגה לאימה גדולה מפני משהו שלא נודה לי אלא מתוך סיפורי צוואה ומתוך המספר המופשט של שישה מיליונים כבר בגיל הנעורים היייתה האמה הזאת למין מקשה אחת שלמה ומוצקה גוש ענקי עטוף הילה כמעט מיתית של אסון קדושה וגבורה אין לחלק אותו לחלקים ואין להוסיף עליו כלום ואין לגרום ממנו כלום ואין הוא צריך עוד שום בחינה ובוודאי לא חינה ביקורתית הוא נועד כמו צו להיות מרכיב קבוע ומרכזי בתפיסת ההיסטוריה שלי כישראלית ההיסטוריה בכלל וההיסטוריה הלאומית בפרט תחילה היייתה השואה

**[13:13]:** אחר כך קמה מדינת ישראל כדי שליהודים לא תהיה וצואה לעולם ועד השואה נתה כמין מקדש שטופח בשבילנו ביום השואה בתקסים מרטיט לב ובשאר הימים טיפחנו אותו בעזרת המורים והמחנכים ובעזרת תיאורים מבעיתים שמצאנו בספרים ובסרטים טיפחנו לנו אותו כמקום שהדמיון יכול לצלול שם למעמקים משחררים והנפש יכולה להתרפק על רגשות נאצלים טובים ומיטיבים בשנים שאחר כך ובמידה מבילה בשנים האחרונות ובעת הזאת ממש בעת הזאת ממש העת הזאת אני מדברת על הימים האלה הלכו והתחזקו ב במכלול הזה המניפולציה הלאומנית רגשית והמניפולציות הפוליטיות בשנות ה70 נסעתי לראשונה בחיי לגרמניה ללימודים לקראת תואר שלישי בספרות למרבה ההפתעה דווקא שם התוודעתי לראשונה אל מחקר מעמיק של הנאציזם שהתפתח מאוד בגרמניה המערבית בשנות ה-60 וה70 ואל סופרים גרמנים שגם הם סללו להם בשנים האלה דרכים חדשות להתמודד עם סוגיית הנציונל סוציאליזם ועם האחריות של ארצם המפגש הזה לה על דעתי לראשונה שתופעת הנאציזם אינה מתמצאת כולה בצוואות שממדיה אינם בהשגת השכל והדמיון צוואות שהתחוללו כביכול בפלנטה אחרת לא למדתי לדעת ולהרגיש שאמה

**[14:53]:** הגדולה עוד יותר היא העובדה שהתופעה הזאת צמחה והתרחשה ב ליבה של חברה אירופית מודרנית במדינה מפותחת תרבותית ובמשטר דמוקרטי והיא צמחה בהדרגה היא לא קמה פתאום בתוך אנדרלמוסיה של מהפכה או מלחמה אלא התפתחה צעד צעד במשך תקופה ארוכה בחיי היומ יום אף על פי כן המוני אנשים תרבותיים כמוני וכמוכם שמקשיבים עכשיו לא בריונים וסדיסט מטבע בריאתם לא קראו את הכתובת הל הקיר היו שחיכו לראות איך ייפול דבר ולא האמינו או לא רצו להאמין שדברים רבים כבר הוכרעו ואין להם תקנה היו משכילים ואנשי רוח שהסתיו אבל משכו כתפיים בחוסר ישע ושתקו והסתגר יותר ויותר בדל האמות הפרטיות שלהם שם עדיין סררו השלווה והסדר הטוב בין מדפים עמוסים ספרים ופסנתר ממורק ו כן כתיבה כבד מכונס ומוגן בחוג אורה רך של מנורת קריאה חייו של תומס מן שנמלט ברגע האחרון ממש בלחץ ילדיו יכולים לשמש דוגמה מובהקת להוי החיים הזה ואז הדברים התגלגלו להם התגלגלו במרכאות תחילה לא היו אלא התפרעויות והתנכלויות של חבורות קטנות שאפשר היה

**[16:23]:** לראות בהן מעשה חוליגניות של חריגים במרכאות עשבים שוטים במרכאות קבוצות שוליים כשהנהג הקבוצות האלו ברחובות כבתוך שלהן והמונים הריעו להן והספות ו במפגן השקיפו האנשים התרבותיים עליהן ועל חסידיהם כעל הספסרות לא רצו לבוא עמם במגע ואפילו אילו רצו אולי לא היו יכולים כי לא ידעו איך אחר כך כבר לא היו קבוצת סוולים קיצוניות קבוצות סוולים קיצוניות כי ה ממשלה קיצונית שקמה ב ות בחירות דמוקרטיות והממשלה הזאת חקקה את חוקה חוק אחרי חוק טיבם של חוקים שהם עשויים לשוות מראית מען עין מכובדת גם לדברים שנחשבו קודם לכן לחריגים או קיצוניים וגם לאבלות קשים ולפגיעה בדמוקרטיה ובזכויות האדם וכך מסתגלים אליהם ומשלימים עמם ביתר קלות אחר כך קרו דברים שלא היה אפשר להסתגל אליהם ואז עצמו האנשים הגונים את עיניהם כדי שלא לראותם אף על פי שהם קרו במרחב הציבורי שלהם במקומות העבודה וברחובות עריהם יישוביהם ואם ראו מירו לשכוח או להדחיק אותם מן התודעה כי הרצון להמשיך לחיות את חיי היומ יום כרגיל עוד יום עוד

**[17:51]:** חודש עוד שנה גבר על הכל הבלתי נסבל של המצפון כך נפרט סכר אחד וסכר שני הוא שלישי ושוב לא היה אפשר לעצור את הסחף כל זה קרה הרבה לפני השוואות של מחנות ההשמדה שבדרך כלל אנחנו עוסקים פה בישראל רק בהם הם הוקמו רק בעיצומה של המלחמה ההתוודעות אל המחקר ואל הספרות הגרמנית שנכתבה אחל בסוף שנות ה50 ובעיקר בשנות ה70 וגם הש דווקא היא גילט לי שדפוסי התנהגות רוחים ומקובלים בחברה ובציצי המודרנית תפוסים שבמי שרין אין להם ולא כלום ממעשי צבאה ממלאים תפקיד חשוב מאוד בלידתו ובהתבסס אתו של משטר לאומני משיחי קנאי אמנם משיחי חילוני לא דתי שעלול לבצע מעשים שאינם מתקבלים על דעתו של שום אדם מגון למדתי שהיו מיליונים רבים של אנשים גרמנים שעליהם יש לשאול לב דוקא אם היו קציני ss סדיסטים במחנה ריקוד אלא מה היה חלקם בכל המעשים האלו אם הם היו בעצם אנשים רגילים והגונים שכל עוד אפשר היה הוסיפו לחיות את חיי השגרה שלהם אנשים שעורכות חייהם לא נבדלו

**[19:10]:** הבדל מהותי מאלה שלי ושל סביבתי בתודעה הזו שגם שגרה נורמלית ומעוגנת הייתה חלק מהמציאות בגרמניה הנאצית ואפילו חלק מהותי מוליכה למסקנות מרחיקות לכת מסקנות שאינן נוגעות לעבר בלבד ולא גרמניה בלבד כי אם גם לוה ולעתיד ולכל החברה המודרנית וגם לנו כאן ועכשיו והנה כמו שאמרתי מצאתי את התובנה הזאת דווקא בגרמניה אצל גם אצל כל טובי החוקרים והוגי הדעות הגרמנים שעסקו בתופעת הנאציזם וגם אצל מיתב הסופרים הגרמנים שהתחילו את הקריירה הספרותית שלהם לאחר המלחמה את האיש משורה את האנשים ההגונים שכל כך מטרי ומעסיקים אותי על רקע ההתוודעות הזאת מצאתי בספרות הגרמנית בכל מיני פרצופים שאף אחד מהמהם איננו פרצוף מפלצתי מצאתי בעשרות רבות של דמויות שמייצגות את מה שמכונה הרוב הדומם את הבורגנים הזעירים צרי האופקים מצאתי בטרילוגיית דנסיק המפורסמת של גונטר גרס טוף הפח חתול ועכבר שנות כלב את האש המטופחים והמשכילים יותר מצאתי בספריו של הנרי שבל בעיקר ביליארד בת וחי ו יוקן קבוצתי עם גברת את יושבי הפרובינציה הקרטלים התמימים והטובים והגונים גם

**[20:46]:** הם היו גונים מצאתי בספריו של זיק פרד לנס בעיקר השיעור בגרמנית עד כאן שלושת ה שלושת הסופרים המפורסמים ביותר של גרמניה שבעצם הם פתחו עד חדש אחרי מה שהם קוראים שנות האפס בספרות של כל תקופת הריח השלישי גינטר גרס זיקו לנס וינש בל האנשים האלה הם הם מציגים בספריהם דמויות שרובם ככולם באמת לא פשעו דבר במועדם זה ספרים מאוד מאוד טובים שוים קריאה עד עכשיו ואפשר ללמוד מהם איך שבלי ההליכה בתלם של ותן דמויות מהשכבות השונות של החברה הגרמנית בלי הקונפורמיזם שלהם ובלי עצימת העיניים שלהם גם בשנים שלפני הטרור הנאצי הממוסד בלי כל זה לא היייתה השיטה כל כולה יכולה לקום ואחר כך להשתכלל ולפעול באין מפריע אבל בדברים שאני פה רוצה להשמיע אני רוצה

**[21:52]:** להניח בצד את רבי המכר המפורסמים שלהם שזה הלקח שלהם הם מוכרים מאוד לאוהבי ספר רבים ונקראים וראויים מאוד לקריאה עד היום כולם ספרות עלילתית בדיונית אני רוצה להביא פה כמה דוגמאות מספרים שבמרכז אומר היסוד עומד היסוד התעודי האוטוביוגרפי הישיר והם מוכרים פחות לקוראים בישראל מלבד העניין הספרותי הצורני שיש לי בספרות הזאת נראה לי שאמירה מועילות וחשובות יותר לצורך המחש שת החשיבות שאני מייחסת לכיוון הזה של התמודדות אישית ספרותית ואינטלקטואלית עם הנציזם והרלוונטיות שלה שלה לנו כאן ועכשיו הסופרת הראשונה שאני מציגה פה זאת כריסטו וולף היא כן סופרת מאוד ידועה מזרח גרמנית הסופרת הזו היייתה נערה בת 16 כשהפה גרמניה הנאצית בסיפורה האוטוביוגרפי המבט מתחלף היא מתארת את בריחתה עם משפחתה מערבה מפני הצבא הסובייטי המתקדם בימים האחרונים של המלחמה המשפחה מטלטלת בדרכים עם חבורה עלובה של משפחות מבוהלות אחרות מטוסי קרב אמריקניים מפציצים מלמעלה והפליטים נאלצים שוב ושוב לחפש להם מחסה מפניהם ולא מעטים מהם נפצעים ונהרגים הנערה לא תופסת איך התרגש עליהם אסון שכזה

**[23:27]:** הרי הם היו אנשים ממוצעים צנועים ונורמטיביים לגמרי אני מצטטת מהספר המבט מתחלף היינו כאילו היא אומרת על עצמם אנשים מסודרים בעלי מקום מגורים קבוע בבית הדו קומתי שעל יד אן עץ הצפצפה הלו איש מאיתנו לא רצה להיות קיסר וגם לא אפיפיור ואלוהים שבשמיים בוודאי לא האחד מחר בחנות למטה קמח ושומן חמאה ומלפפונים חמוצים וכפי לט היה כפי תחליף בתקופת המלחמה והיה מרוצה למדי האחר למד מילים באנגלית אל שולחן מחופה שבנית שחורה זה היו אנשי עיירות לא אנשים אנשי עילית שבנית שחורה כפלטת ומזמן לזמן היה משקיף בעד החלון על העיר ועל הנהר שהיו שרועים להם במקומם בשקט גמור בהמשך הדרך זה סוף ציטטה בהמשך הדרך נער אחד הבורחים מהפצצה של מטוסי הקרב האמריקאים ההרוג היה אב לארבעה ילדים והנערה רואה ושומעת את אימה מחבקת את אלמנתו ואומרת בקול מנוולים הפושעים המנוולים האלה הפושעים המנוולים לא היו כמובן הנאצים וודאי שלא היו הם עצמם שיישבו בשקט כלל השנים בבית הדו קומתי שלהם גם כעבור שנים רבות כך

**[24:57]:** מספרת תבול בספרה תבנית ילדות הספר הגדול ביותר שלה ולא תורגם בינתיים למיתב ידיעתי אז גם שנים רבות אחרי זה לא העלו הורה על דעתם שיש להם עצמם שמץ אחריות למה שקרה בזמן שהעיר והנהר אני מצטטת מה שציטטתי קודם היו שרועים להם במקומם בשקט גמור הם ישבו בשקט גמור התלות שעברו עליהם עצמם הן שעוררו בליבם רחמים וחס ובלה היו היו אשמים אחרים המנהיגים הפוליטיקאים הם שהוליכו אותם סולל ועמיתו עליהם אסון הם כאילו היו ייצורים מפלנטה אחרת וסיפור המבט מתחלף בהמשך הסיפור הזה חבורת הפליטים הנ הנמלטים נתקלים בדגם בדרכם בקבוצה של ניצולי מחנות ריכוז קצטניק כינוי שהכינוי שלקוח מקצת קיצור גרמני של קונצנטרי לגר מחנה ריכוז הוא מוכר מאוד בישראל מהשם קצטניק שאימץ לעצמו הסופר יחיאל דינור ששרד מאושוויץ המפגש איתם על פי התיאור בסיפור היה כנראה מבהיל אפילו יותר מהמפגש עם האויב האמריקאי והנה ראינו את הקצים ציטטה השמועה שהללו האורניים בורגים אורניינבורג מחנה ריכוז מצפון מצפון לברלין שה נינ בורגים נסחבים ובאים מאחורינו רדפה אותנו

**[26:32]:** כרוח רפאים החשד שגם מפניהם אנחנו נמלטים לא עלה בדעתי באותם ימים מראם היה שונה ממרם של כל האנשים שראיתי עד אז ולא התפלאתי על שלא בכוונה רטנו מפניהם ואף על פי כן הרתיעה הזאת גם הסגירה אותנו היא גילה את אשמתנו ידענו כולנו אומללים שכמותנו ששלו אותנו מכל רכושנו שעקרו אותנו ממשקים ומחוזות מחנויות ו מחדרי השינה המחנק שלנו ו מהטרק הממורמר תלוייה בהם על הקיר כולנו ידענו אלה שם שהכריזו עליהם שהם חיות ועכשיו היו קרבים אלינו לתם כדי להתנקם פנינו להם עורף ועכשיו הם יבואו לבושי הבלויים האלה וילבשו את בגדינו יתקעו את רגלי את רגליהם השוטטות דם נעלינו עכשיו יקחו להם המורעבים הללו בכוח הזרוע את החמה ואת הקמח ואת הנקניק שזה אתה בזנו לנו ואני הרגשתי בכלכלה זה דין צדק הוא מגיע לנו ולמשך חלקיק שנייה ידעתי שאנחנו אשמים ושפתי ושכחתי זאת בזמן קצר אחר כך זה המשך בס המשך הסיפור הקצנת בא המפגש עם הקצנתי פנים אל פנים לפעמים הם אפילו יושבים איתם אל

**[28:01]:** מדורה אחת אבל אין שום רצון לדבר איתם הצרה היא שהללו דווקא רוצים לדבר אני מצטטת מהספר מפיה של המספרת ודאי שלא היה לי חשק לשוחח עם הקצתי שבערב היה יושב איתנו אל המדורה כך מספרת כריסטה וולף בסיפור ופחות מכל רציתי להתוודע לעצב

**[28:28]:** הייתם אתם כל השנים האלה את השאלה הזאת לא שאלו בגרמניה שנים רבות אחר כך שאלו אותה ובצורה נוקבת ומדוייקת במיוחד בספרות בספרות בשנות ה70 ובשנות ה0 ראו אור סורה של ספרים פרי איתם של גרמנים בני הדור השני מה שקרוי הדור הדור שמגביל הלדור שלי בגרמניה שרצו לדעת איפה היו אבותיהם כל השנים האלה אביהם ואמם שעדיין הם קשורים אליהם ואוהבים אותם הספרים האלה על כל פנים הטובים שבהם אינם כתבי אישום כי אם במידה רבה חשבון נפש אישי עמוק ומכאיב עם הנאצים ועם המסיבות שהולידו וקיימו אותו עם הנציזם והנסיבות שקיימו אותו זה חשבון נפש של אנשים שקשר אינטימי קוסר אותם לבני הדור ההוא הדור הראשון דור של הגרמנים בתקופה הנאצית זאת התמודדות קשה ואמיתית יותר מההתמודדות הרווחת כי היא לא יוצאת ידי חובתה בקביעת האשמה בהוק האשמים ובהתנהלות מהם אלא מכירה גם בשייכות ובקרבה אל המציאות היא שרק במקרה משום שהם נולדו כמה שנים אחר כך לא היייתה המציאות שלהם ומשום כך דווקא בגלל נקודת הראות המיוחדת

**[29:53]:** הזאת אפשר למצוא בספרים האלו זכרונות עדויות ולקחים מאלפים על חלקו המכריע של מה שקרו ירוב הדומם ההגון על חלקם של דפוסי התנהגות רגש ומחשבה נפוצים ומקובלים לגמרי בצמיחתם בצמיחתה של תופעה מפלצתית ששייכת כביכול לפלנטה לפלנטה אחרת הנה למשל

**[30:18]:** קרומר הפרוטסטנטי הכומר הפצתי רייד רמן אביה של הסופרת ר רמן לא תורגם לעברית רמן רות רמן כתבה לביה את הספר המצויין האיש שעל דוחן הקמרים האיש הזה לא היה נאצי לא על פי השקפת עולמו ולא על פי נטיות ליבו הוא היה איש נוצרי דתי בכל מאודו וצו אהבת האדם שנברא בצלם היה לו צו עליון הוא היה גם איש בעל לב רך והליכות נעימות הוא לא יכול לתת את ידו לא במחשבה ולא במעשה לרדיפות ולהתעלל שנים רבות אחרי מותו עוד יודעים בני דתו לספר לויטו איזה כומר נפלא היה להם הביע איך סעד נצרכים בלי ליעות איך קרב לבבות וישרה על סביבתו תמימות ובבטחה סליחה לא תמימות חמימות אבל הכומר לא זו בלבד שלא התקומם נגד המשטר הנאצי הוא הב חלק למיתב הקמרים שניסו לארגן בהתחלה תנועת מחאה בתוך הכנסיה האנגלית הוא טען נגדם שהם מפלגים את הכנסייה מעוררים עליה את זעם השלטונות השלטונות הנאצים צריך להגיד ומסכנים את קיומה רמן היה איש אוהב שלום ושלווה ותאב מרידות

**[31:43]:** ומרדים לכן דעתו פשוט לא היייתה נוחה מאנשים מתמרדים כך אומרת ביתו בספר הוא אוהב את האנשים הקטנים בעיקר אם הם פשוטים פתוחים סבלנים ונאמנים את המרדנות החצופים והמיזם פנים הוא אוהב פחות ברוח זו התנגד הכומר רמן נחרצות לאי ציות לשלטונות החוקים שכבר הזכרתי אותם החוקים עושים סדר ונ ונותנים לאנשים לכבד אותם חוקי השלטון והמדינה סדריה אפילו אם אינם צודקים ואינם מתוקנים היו שייכים בעיניו לאותם סדרי עולם שיש לקבל ולשאת באורך רוח הכנעה הכומר רמן היה בעיני עצמו אדם לא פוליטי מספרת רות רמן על אביה הפוליטיקה נחשבה בביתו לנושא מאוס מאותם נושאים שמקלקלים לו לאדם את עוונו כמו סקס פשע וכסף לימים כשסיפרו לכומר על מעשה הצוואה של הנאצים פשוט סרב להאמין הכל היו היה בעיניו דברי השמצה מכוערים נגד ארצו לידית שאמר באוזניו את המילים מחנה ריכוז אנה האם גם אתה נפלת קורבן למילות הביבים האלה האנשים האלה אינם חדלים להטיל שיקוצים במולדתו האומללה עד שלא אראה במו עיניי את איך קראת לזה מחנה ריכוז

**[33:17]:** לא האמין אפילו למילה אחת מכל זה הכומר רמן לא היה יכול להאמין שמעשים כאלו נעשים על ידי מדינתו כל עולמו היה נחרב עליו אילו נאלץ להתמודד עם טוב ורע שמעבר ליחסים הרגילים המקובלים בין אדם לחברו ואמנם כשפרצה המלחמה והדברים נעשו גלויים יותר מאשר אדם כמוהו היה יכול להתעלם מהם הוא פרש מכהונתו ה מ קורנטו ולראשונה בחייו התנשאה בבדידות ובפחד מפני הקיום אהבת החיים הסתלקה ממנו והוא נכנע למחלה של הקבה וב-14 נפטר תשימו לב שמדובר פה שהוא

**[33:58]:** כבר מת ב-1940 מחנות הריכוז שנזכרים פה היו היו בעיקר נכלאו בהם בעיקר מתנגדים גרמנים למשטר הנאצי אני עוברת לסופר הבא סופר בן זמנינו הם בינתיים נפטרו אבל הם בני דורי הסופר כריסטו מקל בספרו על אביב שמקל גם היה גם הוא היה סופר ואיש לא סליחה אביו של מקל היה מקל סופר דווקא ידוע ונפוץ אחרי מלחמת העולם השנייה ופופולרי אביב גם הוא היה סופר ואיש רוח ידוע למדי בזמנו ומקל מספר פעמים רבות שאלתי את אבי מה היו בשבילו שנות ה-30 ואיך חי אז ובעיקר מה חשבו הוא וחבריו בזמן שברך דובלין והנרי שמן הגרו דיקס ושלמרות בכפרים שבדרום גרמניה מוזיקאים נים ובמאים נעלמו חברים למקצוע חוסלו נרדו והכתיבה נאסרה עליהם בזמן שספרים נשרפו ותמונות הוחרמו באותו זמן עצמו כתב הוא שירים ברוח המסורת ובנה לו בית שהתכוון לחיות בו עד צבע בזמן הזה הוא המשיך לכתוב סיפורים ושירים שהתקופה לא נקרא בהם כלל ולא הוא בלבד נהג כך כל מיני מושכים בעת של דורו חבורה של של

**[35:28]:** האינטליגנציה הצעירה הגרמנית הוסיפו לחיות בריחוק גמור מן התקופה עעם כל השוני שבין האבות ובין בתי המשפחה המתוארים בספרים האלה מצטרפים קרבי הדמיון לפעמים בפרטים מפתיעים ממש למכלול מעין ף מעניין ומעלף לרובם אופייני הריחוק והסתייגות מן העיסוק בפוליטיקה הפוליטיקה היא עיסוק נחות ומלוכלך ואלו הם אנשים ישרים ונקי כפיים בדעתם נתונה לדברים חשובים יותר על כן גם אחריותם למה שקורה סביבם לא מתחברת להם בשום פנים אין ספק שלא היו מבינים כלל את דבריו של מנפט פרנקה זה הסופר הבא שאני פה מעלה הספר שלו נקרא פרשות רצח פרוטוקול איזה פרשות רצח תשעה עד 10 בנובמבר 1930 שמ פרוטוקול על הפחד על התעללות ועל מוות על מציאת העקבות ועל גילויים מחדש א הספר הזה מדבר מספר זה אחד הספרים שאני מאוד געה בו שהוצאתי אותו לאור ושרות קנר העלתה כמחזה אבל הספר כמובן לא זכה לקוראים רבים הספר הזה הוא תיעוד של ליל בדולח מה שנקרא ליל בדולח ועל המידה מן הצד של האוכלוסיה בעיר הולדתו של בעיר הולדתו

**[37:00]:** של מנפרד פרנקה בפוגרומים של אלה בדולח העיר הזו היייתה עיר גרמנית קטנה ושלוה עיר של אנשים גונים וטובים את זה הוא אומר מזכרונות של פרנקה אמו של הסופר והספר של פרנקה הוא שחזור לא כרונולוגי של הלילה הזה וכך הוא כותב בתחילתו על תגובת יושבי העיר וזה הה סגנון גם שלו שהם אנשים יציצו אחר כך בספר הם יבינו הוא ככה מתאר את התגובה של האנשים גם אפס מעשה הוא מעשה גם הקשבה צפייה ריצה כדי לצפות ריצה כדי להקשיב ולהסתלק שמעט משהו בלי לגשת אי ביא כ שנקראים לבוא התעוררות מהשינה דאגה הליכה לראות מה קרה והסתלקות מפחד האיומים גם אלה מעשים זאת אומרת א דברים ברורים אם קוראים אותם סוב ושוב השתיקה בעניינים פוליטיים היא רק אחת מן השתיקות הרבות רובצות כבדות ומגושמות בין כותלי הבתים האלו לא נותנים בהם ביטוי לא לרגשות ספונטניים ולא לתנועות ספונטניות מתביישים בהם פוחדים מפניהם ולכן נמנעים מהם חונקים אותם מסתירים אותם מאחורי סדר ונקיון מאחורי היררכיה משפית משפחתית פקודות וציות

**[38:26]:** מאחורי שקרים שמתחזים כ התחשבות בזולת מאחורי גינוי גינוני נימוס ואנשים הסופר הבא שאני רוצה להזכיר זה פטר הרטלי והספר הוא אהבה אהבה מאוחרת שציר שתורגם לעברית והוא מתאר בזכרונותיו בחיב רב את שתיקותיו של אביו בימי הילדות הם פערו בין הילד לאב תהום שלא נסגרה עוד בחייו של האב באותו ילד קטן ומספר יצא פעם בלי ידיעת תורו לטיול באופני והתרחק מאוד מהבית אביב נסה במכונת לחפש אותו מצא אותו והחזיר אותו הביתה הוא לא החליף עם הבן מילה אחת איני יכול לחבר לי לא את החומרה האלמת שלך אבא למה לא נזפתי למה לא הראיתי הראית את כעסך או את שמחתה תך ל שמצאת אותי למה לא אמרת דג דאגנו לך מאוד אמ ואני למה התחלת אז בשתיקתך ושוב לא הפרת אותה בעצם אף פעם אביו של הרטלי היה עורך דין על פי מקצועו הוא היה כנראה מתנגד מושבע של הנאצים והוא אפילו העז והשתדל לעזור לכמה יהודים מפני פגיעת החוקים הנאצים בשנים הראשונות אבל גם בבית הזה

**[39:54]:** לא דיברו על פוליטיקה הבן שאל בליבו שאלות רבות אבל השאלות לא נענו גם למנפיק לא סיפרו מה היו קולות הנפץ והשבירה ששמה בלילה שבין התשעה לער בנובמבר וגם לא מה פשר מראות ההרץ אצל השכנים ביהודים שרע למחר למחרת רק אסרו עליו לגעת בגולות הנחשקות שהיו מוטלות על המדרכה בין שאר הסחורות של חנות צעצועים האהובה שנהרסה מישהו קרא הוא יטת ה מהספר אסור לקח ח כלום תקבל אחרות אמרה אמו אלה של היהודים ואין לדעת אם בגלל ההגינות אסור היה לקחת כלום מרכושו של היהודי או מפני שהיה יהודי בכמה וכמה זכרונות של פנקר מעירו ו מביתו מטשטש כך מאוד הגבול בין הגינות הבורגנית הרווחת ובין הסלידה מכל משהו זר ואחר שמוליכה בין השאר גם לאנטישמיות תאו אחר השונא חלוקה של המין האנושי בין מי ששייך לנו ובן שאינו שייך בין ידידים לאויבים גם זה מרכיב חשוב בתפיסת העולם של האנשים שבמרכז הספרים האלה מרכיב ישן נשן שסייע להם להסתגל למשטר הנאצי התיעוב הזה החלוקה הזאת שלא מכירה

**[41:17]:** גונים משותפת לחסרי השכלה ובעלי השכלה כאחד בין הדברים בין שהדברים אמורים בכפרים שבחבל לדתו של מקל ובן שהדברים אמורים בביתו המעודן והתרבותי של הכומר רמן כאן וכאן אויבים הם כל מי שזרים לעולמי ולטעמי אוזרים במראם באורח חייהם בהשקפותיו הרשימה ארוכה להבהיל ברושה עומדים לרוב קומוניסטים ואדומים למיניהם ואליהם חוברים לפני לפי הזמנים והמקומות קושים יהודים רוסים זמרי שירי מחאה סטודנטים נוודים וגם סתם חסרי בית משפחה הכומר רמן לא עומד על הסתירה שבין צו ואהבת האדם של אמנותו אמנותו אמנותו הדתית ובין שנותיו הרבות שניכר בו ששנות אלו נמצאות בנפשו כל כך עמוק עד שנפצע ממנו להעמיד אותן לביקורת התודעה בתור ות רמן מצטטת מן הדברים שנוהג נהג לומר שוב האדומים אין ספק שידם של השחורים אספסוף חום לכל מקום היהודונים דוחפים את הפם אני לא יכול לשמוע יותר בהקשר הזה ראוי לצטט מדבריו של פרימו לוי ניצול מחנה אושוויץ בספרו הזה הוא אדם שנכתב סמוך לאחר ממלחמה אני מצטטת פה מהתרגום של מרים שוסטרמן אין לי התרגום

**[42:47]:** החדש של מרון רפפורט שיצא לאחרונה וכ כתבו עליו שהוא רנ רלוונטי לנו מאוד כאן ועכשיו בהנה הציטטה בבני אדם רבים ואף בעמים שלמים מצוי על צף ההכרה רגש כל זר הוא צר ואויב על פי רוב אמונה זו חבויה היטב במעמקי הנפש כדלקת זיהומית שלא התפשטה מדי פעם היא מתגלה במעשים מקריים ולא עקביים ואיננה מקור לחשיבה שיטתית אולם כאשר העני מאמין הסמוי נהפך למחשבה שיטתית לעיקרון מרכזי של מערכת הקשים הגיונית מקצה השרשרת מופיע מחנה הריכוז הוא תולדה של תפיסת עולם אשר פותחה עד למסקנת הסופית בעקביות מוחלטת זאת לדעת כל עוד תפיסה מעין זו קיימת תוצאותיה מאיימות עלינו כל בני האנוש חייבים לראות בהיסטוריה של מחנות הריכוז אות הזרה לסכנה האורבת באופק ובכן בבתים הגרמניים האלה לא דיברו על פוליטיקה כשם שלא דיברו על הרבה דברים אחרים אבל דפוסים רבים של התנהגות רקש ומחשבה שלא נולדו ב-1933 ולא עברו מהעולם ב-1945 הכשירו את דייריה לשרת היטב את הפוליטיקה של של זמנם להסחף עם הזרם ועל כל פנים

**[44:12]:** לא להתנגד לו עד שהיה מאוחר מדי הספרים שציינתי ו שציטטתי מהם פה ח חושפים היטב את הצד האפור האפל הזה של תופעת הנציזם ואין ספק שמבחינה זו ראוי שייקראו אותם כמסמך אנושיים היסטוריים ממדרגה ראשונה מסמכים שמלמדים פרק מהותי

**[44:33]:** בתולדות הפשיזם הגרמני השיח הציבורי בישראל אינו מרבה לעסוק בפרק הזה אף על פי שלקחו חשובים ומשמעותיים כל כך וגם חורגים מגבולות ההיסטוריה הגרמנית כי הוא מראה איך מוליכה דרכם של אנשים הגונים בסך הכל אנשים מוסריים ותרבותיים איך היא מוליכה אותם צעד אחר צעד להשלים עם משטר עלים ואף ואף רצחני הפרק הזה הוא מראה את המעברים הדקים הלא נתפסים כמעט מבשרות קטנות לפשרות הגדלות תבד מתוך הסתייגות ואולי גם מתוך מחאה אל עצימת עיניים והתמת אוזניים מן ההתנשאות אל חוסר העונים אל הפחד ואל הקנייה זאת נקודת הראות הישראלית הערכית המוסרית שלי כבר שנים רבות מאוד גם בשמה אני בוחרת את ההדגשים שלי בתחום כתיבה העריכה והתרגום ובשמה אני מעורבת מנעוריי בפעילות ציבורית פוליטית בשמה אני מתעדת את מה שקורה בשטחים הכבושים ומספרת על מה שאני רואה ושומעת שם בספרים אחדים שכתבתי ובייחוד בעיתונות ובשיחות לא האמנתי שעל סב יום מולדתי ה-80 אנחל תבוסה ענקית

**[45:55]:** כזאת א
